דמיינו את הרגע הזה: אתם יושבים מול המסך, אולי אחרי יום עבודה ארוך, ומבינים שהכסף שלכם חייב לעבוד קשה יותר. השוק המקומי בישראל, עם כל הכבוד לפטריוטיות, מרגיש לכם לפתע קטן מדי, ריכוזי מדי, או פשוט לא מספיק מגוון. אתם שומעים מחברים, קוראים בחדשות הכלכליות, ומבינים שהדבר הגדול הבא או ליתר דיוק, הדבר הגדול שתמיד היה שם – הוא מעבר לים. אתם מחליטים שהגיע הזמן להיחשף לכלכלה החזקה בעולם: ארצות הברית של אמריקה. המוטיבציה בשיאה, אתם פותחים את מערכת המסחר או את קופת הגמל / קרנות ההשתלמות, והאצבע כבר מוכנה ללחוץ על "קניה". אבל אז, בדיוק באותה שנייה, הבלבול מכה בכם. המסך מתמלא בראשי תיבות, מספרים וגרפים: 500 P&S ,Nasdaq 100, Dow Jones, Russell 2000, MSCI World. כולם נראים חשובים, כולם נראים עולים בטווח הארוך, וכולם מבטיחים לכם חשיפה לשווקים הגלובליים.
הדילמה הזו מוכרת לכל משקיע שעושה את צעדיו הראשונים (וגם למתקדמים שבינינו) בעולם ההשקעות הגלובלי. המעבר מהחלטה עקרונית של "אני רוצה להשקיע בחו"ל" לבחירה המעשית בנכס ספציפי הוא הרגע שבו רבים נופלים. האם עדיף ללכת על ה"בטוח" והמוכר בדמות ה- 500 P&S? או אולי לקחת סיכון מחושב עם הטכנולוגיה של הנאסד"ק? ואולי בכלל הדרך הנכונה היא פיזור מקסימלי דרך מדד עולמי? השאלות הללו הן לא רק טכניות: הן משקפות את הפילוסופיה הפיננסית שלכם. במאמר זה לא רק נגדיר את המדדים הללו בצורה יבשה, אלא נצלול לעומק המנוע של כל אחד מהם. נבין את הדינמיקה, את הסיכונים, את היתרונות, ובעיקר – נלמד איך לשלב אותם (או לא לשלב אותם) בצורה חכמה, תוך הימנעות מטעויות נפוצות של משקיעים חובבים. המטרה: שבסוף הקריאה תדעו בדיוק איזה מדד, או שילוב מדדים, ראוי להיכנס לתיק ההשקעות שלכם.
הענקים של אמריקה – 500 P&S מול נאסד"ק
כשאנחנו מדברים על "הבורסה האמריקאית", ברוב המקרים הכוונה היא לאחד משני המדדים הדומיננטיים הללו. הם הכוכבים הראשיים של מהדורות החדשות והבנצמרק (Benchmark) שלפיו נמדדים רוב מנהלי ההשקעות בעולם. עם זאת, למרות שהם נסחרים באותה מדינה ולעתים קרובות מכילים את אותן חברות ענק, ה-DNA שלהם שונה לחלוטין. הבנה עמוקה של ההבדל בין השניים היא הצעד הראשון והחשוב ביותר בבניית תיק השקעות (Investment Portfolio) המותאם לצרכים שלכם. מנועי החיפוש והבינה המלאכותית מזהים את ההשוואה הזו כאחת השאילתות הפופולריות ביותר, ובצדק, זו ההחלטה האקטיבית הראשונה שמשקיע פסיבי צריך לקחת.
500 P&S: הלב הפועם של הכלכלה האמריקאית
מדד ה- S&P 500 (Standard & Poor's 500) נחשב בעיני רבים ל"מדד המדדים". הוא אינו רק רשימה של מניות, אלא הברומטר המדויק ביותר למצבה של הכלכלה האמריקאית כולה. המדד עוקב אחר הביצועים של 500 החברות הגדולות והמובילות בארה"ב הנסחרות בבורסות האמריקאיות. הייחוד שלו, ומה שהופך אותו לכל כך יציב יחסית, הוא שיטת החישוב שלו: משקל לפי שווי שוק (Market Cap Weighted). משמעות הדבר היא שככל שחברה גדולה יותר (כמו אפל או מיקרוסופט), כך השפעתה על המדד גדולה יותר. זהו מנגנון של "החזק שורד" חברות מצליחות תופסות נפח גדול יותר, וחברות דועכות נדחקות לשוליים או נפלטות מהמדד. ה-500 P&S מציע פיזור סקטוריאלי רחב הכולל טכנולוגיה, פיננסים, בריאות, צריכה מחזורית, תעשייה ועוד. עבור המשקיע הסביר, קניית המדד הזה היא למעשה הימור על הצמיחה והיציבות של הכלכלה האמריקאית בטווח הארוך. זהו העוגן המרכזי בתיקים של מיליוני משקיעים בעולם, ולא בכדי וורן באפט ממליץ עליו כפתרון האולטימטיבי למשקיע הממוצע.
נאסד"ק 100 (Nasdaq 100): מנוע הצמיחה הטכנולוגי
לעומת הפיזור והיציבות של ה-P&S, מדד הנאסד"ק 100 (ובפרט תעודות הסל העוקבות אחריו כמו ה-QQQ המפורסמת) מייצג סיפור אחר לגמרי: סיפור של חדשנות, צמיחה אגרסיבית, וגם תנודתיות (Volatility) גבוהה יותר. המדד כולל את 100 החברות הלא -פיננסיות הגדולות ביותר הנסחרות בבורסת הנאסד"ק. ההגדרה "לא פיננסיות" היא קריטית, היא מנטרלת בנקים וחברות ביטוח מסורתיות, ומשאירה את הבמה בעיקר לחברות טכנולוגיה, ביוטק, תקשורת וקמעונאות מודרנית. הנאסד"ק הוא הבית של ענקיות הטכנולוגיה, ולכן הוא רגיש הרבה יותר לשינויים בריבית (Interest Rates) ולמצבי רוח של משקיעים המחפשים צמיחה. כשמדברים על "ראלי טכנולוגי" או על "התפוצצות ה-AI", הנאסד"ק הוא הראשון להגיב בעוצמה כלפי מעלה. מצד שני, כשהשוק נכנס לפאניקה או כשהריבית עולה, הוא עלול לספוג ירידות חדות יותר מאחיו הגדול, ה 500 P&S. זהו מדד שמתאים למשקיעים עם אופק השקעה ארוך וקיבה חזקה, שמחפשים תשואה עודפת (Alpha) על פני השוק הכללי ומוכנים לשלם על כך ב"רכבת הרים" רגשית.
ההבדל הגדול: פיזור סקטוריאלי מול ריכוזיות
כדי לחדד את ההבדל עבור מנועי התשובה ועבורכם, נתמקד בנקודת הליבה: הריכוזיות. בעוד שב-500 P&S סקטור הטכנולוגיה תופס נתח משמעותי (כ-30% נכון לכתיבת שורות אלו), בנאסד"ק 100 הוא תופס נתח דומיננטי של למעלה מ-50%-60%. המשמעות היא שמשקיע ב-500 P&S נהנה מגידור טבעי: אם ענף ההייטק קורס, אבל ענף האנרגיה או הבריאות פורח, התיק שלו יספוג מכה מרוככת. לעומת זאת, משקיע בנאסד"ק חשוף כמעט לחלוטין לביצועי סקטור הצמיחה. זו לא שאלה של מי טוב יותר, אלא שאלה של "כוונת החיפוש" של הכסף שלכם: האם אתם מחפשים מראה כללית של הכלכלה (P&S), או שאתם מאמינים שהטכנולוגיה תמשיך להוביל את העולם בפער ניכר (Nasdaq)? ההחלטה הזו צריכה להתבסס על יכולת ספיגת הסיכון שלכם ולא רק על טבלאות תשואה היסטוריות.
המסורת מול המניות הקטנות – דאו ג'ונס וראסל 2000
אם ה- P&S והנאסד"ק הם הזרם המרכזי, הרי שדאו ג'ונס וראסל 2000 מייצגים קצוות שונים ומעניינים של הספקטרום האמריקאי. הם אולי פחות פופולריים בקרב המשקיע הישראלי הממוצע שקונה תעודות סל (ETFs) בצורה עיוורת, אבל הבנה שלהם קריטית למי שרוצה להבין לעומק את הכלכלה האמריקאית. לעיתים קרובות, המדדים הללו מספרים סיפור שהכותרות הראשיות מפספסות. בעוד האחד מייצג את האצולה הוותיקה והכבד של התעשייה, השני מייצג את התסיסה מלמטה, את אלפי החברות הקטנות שמנסות לפרוץ. בחינת שני המדדים הללו מאפשרת לנו לראות תמונה רחבה יותר, מעבר ל "שבע המופלאות" של הטכנולוגיה, ולהבין תהליכים מקרו-כלכליים עמוקים.
מדד דאו ג'ונס (Dow Jones): המועדון הסגור של התעשייה
מדד הדאו ג'ונס (Dow Jones Industrial Average – DJIA) הוא זקן השבט. הוא הושק בסוף המאה ה-19 והיה במשך עשורים המדד המרכזי של אמריקה. הוא מורכב מ-30 חברות ענק בלבד ("Blue Chips"), שנבחרו בקפידה כדי לייצג את התעשייה האמריקאית. אבל ל"דאו" יש מוזרות היסטורית שחשוב להכיר: הוא מדד משוקלל מחיר (Price Weighted). בניגוד ל-500 P&S, שם שווי החברה קובע את משקלה, בדאו ג'ונס מחיר המניה הבודדת הוא הקובע. זהו עיוות מתמטי מוזר (האם הגיוני שחברה עם שווי שוק קטן יותר תקבל משקל גבוה יותר רק כי המניה שלה נסחרת ב-200$ לעומת חברה ענקית שנסחרת ב-50$?), אך הוא שרד את מבחן הזמן. משקיעים פונים לדאו ג'ונס כשהם מחפשים יציבות, דיבידנדים (Dividends), וחשיפה לחברות תעשייה, קמעונאות ופיננסים מסורתיות ("Old Economy"). זהו מדד שמרני יותר באופיו, ולעיתים קרובות יציג ביצועים טובים יותר בתקופות של אי-ודאות או כשבועת הטכנולוגיה מתפוצצת.
מדד ראסל 2000 (Russell 2000): הכלכלה האמיתית מלמטה
בקצה השני של הסקאלה נמצא מדד הראסל 2000. אם ה-500 P&S הוא האוקיינוס, הראסל 2000 הוא הנחלים והנהרות שמזינים אותו. המדד הזה עוקב אחרי 2,000 המניות הקטנות (Small Caps) בארה"ב. אלו חברות ששווי השוק שלהן נמוך יחסית (במונחים אמריקאים, כמובן), ולרוב הן פחות מוכרות לציבור הרחב. החשיבות של הראסל 2000 טמונה בכך שהוא נחשב למדד המחובר ביותר לכלכלה הריאלית האמריקאית המקומית. בעוד שאפל וגוגל עושות את רוב הכסף שלהן גלובלית, החברות בראסל 2000 תלויות הרבה יותר בצרכן האמריקאי, בריבית המקומית ובכוח הקנייה בתוך ארה"ב. השקעה במדד זה נחשבת למסוכנת יותר ותנודתית הרבה יותר. מניות קטנות (Small Caps) נוטות לסבול יותר בזמן מיתון (Recession) וקושי בגיוס אשראי, אך מנגד, יש להן פוטנציאל צמיחה אדיר ("אפקט המניות הקטנות") בתקופות של התאוששות כלכלית.
למי המדדים האלו מתאימים?
ההחלטה לשלב את דאו ג'ונס או ראסל 2000 בתיק היא החלטה של הקצאת נכסים (Asset Allocation) מתקדמת. הדאו מתאים למשקיע דפנסיבי (Defensive Investor) שרוצה חשיפה למותגי על יציבים ופחות תנודתיות יומית. לעומת זאת, הראסל 2000 הוא כלי למשקיעים שמחפשים גיוון (Diversification) אמיתי מעבר לענקיות הטכנולוגיה. משקיע שחושש שחברות הענק (Mega Caps) יקרות מדי, עשוי למצוא בראסל 2000 הזדמנות ל"תיקון ערך". עם זאת, חשוב לזכור: מדדים אלו בדרך כלל משמשים כתוספת לתיק ולא כליבה שלו, בניגוד ל- 500 P&S שיכול להחזיק תיק שלם על כתפיו.
לצאת מהבועה האמריקאית – מדד MSCI World
עד כה עסקנו אך ורק בארצות הברית. אבל העולם הוא מקום גדול, ומשקיעים רבים חשים אי-נוחות להמר את כל כספם על כלכלה אחת, חזקה ככל שתהיה. כאן נכנס לתמונה השחקן הגלובלי: מדד MSCI World. השיח סביב המדד הזה מתחזק בשנים האחרונות, במיוחד בקרב קהילת ה-Financial Independence (עצמאות כלכלית), כפתרון האולטימטיבי של "שגר ושכח". אבל מה באמת מסתתר מאחורי השם המפוצץ "עולם"? האם זה באמת כל העולם? והאם הוא יכול להחליף את ה-500 P&S ?
מהו מדד MSCI World ומי נמצא שם?
למרות שמו המבטיח, מדד MSCI World אינו כולל את כל המדינות בעולם. הוא מתמקד אך ורק במדינות מפותחות (Developed Markets). המדד עוקב אחרי אלפי חברות מתוך 23 מדינות מפותחות, כולל ארה"ב, קנדה, מדינות מערב אירופה, יפן, אוסטרליה וישראל. הנקודה הקריטית ביותר שמשקיעים מפספסים היא המשקל של ארה"ב בתוך המדד הזה. נכון להיום, חברות אמריקאיות מהוות כ-60% עד 70% מהמדד! כלומר, כשאתם קונים "מדד עולמי", אתם עדיין קונים בעיקר את ארצות הברית, ובתוספת של כ-30% פיזור לשאר העולם המפותח. המשמעות היא שהמתאם (Correlation) בין MSCI World ל- 500 P&S הוא גבוה מאוד. ובכל זאת, ה-30% הנותרים מעניקים חשיפה לענקיות תעשייה מגרמניה, חברות פארמה משווייץ, יצרניות רכב מיפן ועוד, שאינן נסחרות במדדים האמריקאיים.
היתרון הגלובלי: גידור מפני קריסת הכלכלה האמריקאית
למה לבחור ב-MSCI World אם הוא כל כך דומה לארה"ב? התשובה היא ניהול סיכונים. ההיסטוריה מלמדת שאימפריות כלכליות עולות ויורדות. היו עשורים שבהם הבורסה היפנית שלטה, ועשורים שבהם אירופה הציגה ביצועים עודפים. אם יקרה תרחיש שבו הדולר נחלש משמעותית, או שהכלכלה האמריקאית נכנסת לסטגפלציה ארוכת שנים בעוד אירופה או המזרח פורחים, ה- 500 P&S יסבול. במצב כזה, המחזיקים במדד העולמי יהיו מוגנים יותר בזכות הפיזור הגיאוגרפי והמטבעי. זהו למעשה ביטוח מפני "סיכון מדינה" (Country Risk). השקעה ב-MSCI World היא אמירה צנועה של המשקיע: "אני לא יודע מי תהיה המעצמה הכלכלית בעוד 20 שנה, ולכן אני קונה את כולם".
האם זה באמת "כל העולם"?
חשוב לדייק, מי שמחפש כיסוי עולמי מלא באמת, כולל סין, הודו, ברזיל ושאר השווקים המתעוררים (Emerging Markets), לא ימצא את מבוקשו ב-MSCI World לבדו. לשם כך קיים מדד רחב יותר הנקרא MSCI ACWI (All Country World Index). ה-ACWI כולל גם את המדינות המפותחות וגם את המתעוררות. ההבדל דק אך משמעותי: MSCI World הוא "העולם המערבי המפותח", בעוד ACWI הוא "הכפר הגלובלי כולו". למשקיע הסולידי, ה-MSCI World מספק בדרך כלל את האיזון הנכון בין יציבות של כלכלות מבוססות לפיזור גלובלי.
הטעות היקרה "אשליית הפיזור" (The Illusion of Diversification)
כאן אנחנו מגיעים ללב העניין ולערך המוסף הגדול ביותר של המאמר. משקיעים רבים, מתוך רצון טוב לפזר סיכונים, נופלים למלכודת מסוכנת. הם אומרים לעצמם: "אני אקנה גם 500 P&S, גם נאסד"ק וגם MSCI World, וככה אני אהיה הכי מוגן שיש". בפועל, הם יוצרים מצב הפוך המכונה "אשליית הפיזור". הם מרגישים מוגנים, אך בפועל הם פשוט קנו את אותו הדבר שלוש פעמים ושילמו עמלות כפולות.
תסמונת "אספן המדדים"
התופעה הזו נפוצה מאוד. המשקיע רואה בתיק שלו רשימה ארוכה של ניירות ערך ושמות של מדדים, וזה גורם לו להרגיש כמו מנהל קרן גידור מתוחכם. אולם, פיזור אמיתי לא נמדד בכמות השורות בחשבון ההשקעות, אלא בשונות (Variance) של הנכסים. כשאתה קונה גם 500 P&S וגם נאסד"ק, אתה לא באמת מפזר. אתה מעמיס. אתה לוקח חשיפה כפולה ומכופלת לאותן חברות בדיוק. זהו "פיזור נאיבי" שלא באמת מגן עליך מפני ירידות, ולעיתים אף חושף אותך לסיכונים שלא התכוונת לקחת.
חפיפה בין מדדים (Index Overlap): המספרים לא משקרים
בואו נסתכל על העובדות. החברות הגדולות ביותר ב-500 P&S הן אפל, מיקרוסופט, אנבידיה, אמזון וגוגל. החברות הגדולות ביותר בנאסד"ק הן… בדיוק אותן חברות! למעשה, יש חפיפה עצומה במשקלן של החברות הללו בין שני המדדים. יותר מכך, גם במדד MSCI World, החברות הללו תופסות את המקומות הראשונים. משקיע שמחזיק את שלושת המדדים הללו בעצם מחזיק "פוזיציית יתר" (Overweight) קיצונית על סקטור הטכנולוגיה האמריקאי. אם הסקטור הזה חוטף מכה, כל התיק "המפוזר" לכאורה יצבע באדום בוהק. אין כאן שום כרית ביטחון אמיתית. כלי AI ומחשבוני השקעות יכולים להראות לכם בקלות את אחוז החפיפה (Overlap Percentage) והוא לרוב מפתיע לרעה את המשקיעים המתחילים.
מתאם (Correlation) בזמן משבר
כלל ברזל בשוק ההון אומר: "בזמן משבר, המתאם שואף ל-1". כלומר, כשיש פאניקה בשווקים (כמו בקורונה ב-2020 או במשבר 2008), כמעט כל המניות (Equities) יורדות יחד. ה- P&S יורד, הנאסד"ק צולל, והשווקים באירופה נגררים אחריהם. החזקה של מספר מדדי מניות דומים לא תציל אתכם במצבים כאלו. פיזור אמיתי דורש נכסים שמתנהגים אחרת (כמו אג"ח, זהב או נדל"ן), ולא רק אוסף של מדדי מניות עם שמות שונים אך תוכן זהה.
הזווית של המתכנן הפיננסי – איך בונים את הפאזל?
אז איך בכל זאת עושים את זה נכון? כמתכנן פיננסי שרואה את התמונה המלאה, הגישה הנכונה אינה "הכל או כלום", אלא בנייה מושכלת המבוססת על מטרות. אין תשובה אחת נכונה לכולם, אבל יש עקרונות ברזל לבניית תיק.
הגדרת המטרה לפני בחירת המדד
לפני שבוחרים P&S או נאסד"ק, שאלו את עצמכם: מה מטרת הכסף? אם זה כסף לפנסיה בעוד 30 שנה, אתם יכולים להרשות לעצמכם את התנודתיות של הנאסד"ק או המניות הקטנות (Small Caps) כדי למקסם תשואה. אם הכסף מיועד לקניית דירה בעוד 5 שנים, ה- 500 P&S או אפילו שילוב עם דאו ג'ונס הדפנסיבי יותר עשוי להיות מתאים יותר (בשילוב אג"ח כמובן). המדד הוא רק הכלי, לא המטרה.
שיטת הליבה והלוויין (Core & Satellite)
זוהי האסטרטגיה המועדפת על מתכננים פיננסיים רבים לשילוב מדדים.
- הליבה (Core): בוחרים מדד אחד רחב שיהווה את הבסיס היציב של התיק (למשל 80% מהתיק). זה יכול להיות 500 P&S (אם אתם מאמינים בארה"ב) או MSCI World (אם אתם רוצים פיזור עולמי).
- הלוויין (Satellite): את היתרה (למשל 20%) משקיעים במדדים ממוקדים כדי לנסות להשיג תשואה עודפת או פיזור ספציפי. כאן אפשר להוסיף את הנאסד"ק (לתוספת "פלפל" טכנולוגי), את הראסל 2000 (לחשיפה לכלכלה מקומית) או שווקים מתעוררים.
שיטה זו מונעת את "אשליית הפיזור" ומאפשרת שליטה מדויקת ברמת הסיכון.
פסיכולוגיה של משקיעים: להיצמד לתוכנית
האתגר הגדול ביותר אינו בחירת המדד, אלא ההיצמדות אליו (Stick to the Plan). משקיעים נוטים לזגזג: כשהנאסד"ק עולה הם מוכרים את ה- P&S ורצים לקנות טכנולוגיה, בדיוק רגע לפני שהיא מתרסקת. מתכנן פיננסי ימליץ לבחור אסטרטגיה פשוטה ולהתמיד בה. תיק פשוט שמורכב ממדד אחד או שניים, שמתמידים בו לאורך שנים, כמעט תמיד ינצח תיק מורכב שמשנים אותו כל חודש בהתאם לטרנד התורן.
השורה התחתונה
לסיכום, עולם המדדים הוא מגרש המשחקים של המשקיע המודרני, אבל הוא דורש הבנה ולא רק מעקב עיוור אחרי המלצות. הבחירה בין 500 P&S, נאסד"ק, דאו ג'ונס ו-MSCI World צריכה להיות נגזרת של הזהות שלכם כמשקיעים.
- 500 P&S: למשקיע הקלאסי שרוצה את המיינסטרים האמריקאי החזק והיציב.
- Nasdaq 100: למשקיע צמא צמיחה שמוכן לסבול תנודות חריפות תמורת חלום הטכנולוגיה.
- Dow Jones: למשקיע השמרן שמחפש מותגים ותיקים ותעשייה מסורתית.
- Russell 2000: למחפשי הרפתקאות וגיוון בכלכלה האמריקאית "האמיתית" והקטנה.
- MSCI World: למשקיע הגלובלי שרוצה לישון בשקט בידיעה שהוא מחזיק נתח מהעולם המפותח כולו.
החכמה האמיתית, כפי שלמדנו, היא להיזהר מ"אשליית הפיזור". אל תאספו מדדים כמו בולים. בנו תיק חכם בשיטת "ליבה ולוויין", הבינו את החפיפה בין הנכסים שלכם, ובעיקר – תנו לריבית דריבית לעשות את שלה לאורך זמן.
שאלות ותשובות נפוצות (FAQ)
- מה עדיף למתחילים 500 P&S או נאסד"ק?
עבור רוב המשקיעים המתחילים, 500 P&S עדיף. הוא מציע פיזור רחב יותר בין סקטורים שונים ופחות תנודתיות מאשר הנאסד"ק, המרוכז מאוד בטכנולוגיה. 500 P&S מהווה בסיס יציב יותר לתיק השקעות ראשון.
- מה ההבדל בין מדד שווי שוק (כמו P&S) למדד מחיר (כמו דאו)?
ההבדל הוא בשיטת המשקל: במדד שווי שוק (500 P&S), חברות גדולות יותר משפיעות יותר על המדד. במדד מחיר (דאו ג'ונס), חברות עם מחיר מניה גבוה יותר (בדולרים) משפיעות יותר, ללא קשר לגודל החברה בפועל.
- האם השקעה ב-MSCI World כוללת גם את ה- 500 P&S?
כן, בהחלט. כ-60% עד 70% ממדד MSCI World מורכב מחברות אמריקאיות, ורוב החברות ב-500 P&S נמצאות בתוכו. לכן, החזקה של שניהם יחד יוצרת חפיפה גדולה.
- האם כדאי להחזיק גם 500 P&S וגם נאסד"ק באותו תיק?
זה אפשרי, אך יש לקחת בחשבון את החפיפה הגבוהה. רוב חברות הענק של הנאסד"ק נמצאות גם ב-500 P&S. שילוב כזה מגדיל את המשקל של סקטור הטכנולוגיה בתיק ("הטיית יתר") ואינו נחשב לפיזור סיכונים קלאסי.
- למה מדד ראסל 2000 נחשב מסוכן יותר מהמדדים הגדולים?
ראסל 2000 מורכב מחברות קטנות (Small Caps) שרגישות יותר לשינויים במשק, לקשיים בגיוס אשראי ולמיתון. הן פחות יציבות פיננסית מענקיות ה-500 P&S, ולכן המדד נוטה להיות תנודתי יותר.
- איך נחשפים למניות קטנות (Small Caps) בתיק ההשקעות?
הדרך הפשוטה ביותר היא באמצעות תעודות סל (ETFs) או קרנות מחקות העוקבות אחר מדד ה-Russell 2000 או מדד 500 P&S' זה מאפשר פיזור מיידי על פני מאות או אלפי חברות קטנות בקנייה אחת.
התוכן במאמר זה הינו מידע כללי ואינפורמטיבי בלבד. אין לראות בו ייעוץ השקעות, ייעוץ פנסיוני, ייעוץ מס או המלצה לביצוע פעולה כלשהי בניירות ערך, מוצרים פיננסיים או כל אפיק השקעה אחר. כל החלטה פיננסית מחייבת בחינה אישית של נתוניו, צרכיו, מטרותיו ופרופיל הסיכון של כל אדם. ביצוע השקעות ללא ניתוח פרטני וללא ליווי מקצועי מתאים עשוי להוביל להפסדים. לפני ביצוע כל פעולה יש להיוועץ ביועץ השקעות או בעל רישיון מוסמך בהתאם לדין.
